1. בחירה באמצעות תיוג ומראה: תקנים בינלאומיים מחייבים דרישות ספציפיות לסימון של שמנים אתריים. תוויות מוצר דורשות בדרך כלל הכללת המידע הבא: השם הנפוץ של מין הצמח (שיכול להיות מסופק בשפת מדינת הייצור או המכירה), השם הבוטני (שחייב להיות בלטינית), חלק הצמח המשמש למיצוי, שיטת המיצוי, ארץ המוצא, רמות טוהר ונפח. האריזה נעשית בדרך כלל באמצעות בקבוקי זכוכית כהים ובהירים-חוסמים.
2. מבחר מבוסס על ריחות מוכרים: היכרות עם זני שמנים אתריים נפוצים מסוימים מאפשרת לנו לאמוד את האיכות הכוללת של מותג. אפילו בתוך אותו מין צמחי, שמנים אתריים עשויים להפגין שינויים בריח עקב הבדלים במוצא, שיטות מיצוי ועונות הקציר; עם זאת, הם תמיד ישמרו על הארומה האופיינית הייחודית לזן הספציפי הזה.
3. בחירה באמצעות מבחן האלכוהול: רוב השמנים האתריים מתמוססים לחלוטין באלכוהול. אם, לעומת זאת, הם הוזלו בשמנים צמחיים או שמנים מינרליים, תתרחש תופעת הפרדה: רכיב השמן הצמחי או המינרלי יצוף על פני האלכוהול, בעוד מרכיב השמן האתרי בפועל מתמוסס בתוכו. עם זאת, שימו לב שבדיקה זו אינה יעילה לזיהוי זיוף הכולל חומרים נדיפים אחרים.
4. בחירה מבוססת על תגובת העור: ככל שאיכותו של שמן אתרי טהורה יותר, כך גדל כוח החדירה שלו לעור. בעת רכישת שמנים אתריים, אתה יכול לבצע בדיקת מדבקות על ידי טפטוף קל של דגימה מדוללת על גב היד או הצד הפנימי של פרק היד, ולאחר מכן עיסוי קצר בקצות האצבעות. שמנים אתריים באיכות גבוהה- ייספגו כמעט באופן מיידי ולא ישאירו שאריות מבריקות ושמנוניות על העור.
5. בחירה באמצעות כרומטוגרפיות שמן אתרים: כרומטוגרפיה של גז (GC) היא שיטה מדעית המשמשת לניתוח המבנה המולקולרי של שמנים אתריים. ארגונים כמו SGS משתמשים בניתוח כרומטוגרפי כדי לאמת את איכות השמנים האתריים. היישום העיקרי של כרומטוגרפיה של שמן אתרי טמון באימות איכות השמן. התוצאות המתקבלות מניתוח כרומטוגרפי משמשות כ"נתוני ה-DNA" של השמן האתרי; על ידי בחינת הנתונים הללו, ניתן לקבוע בבירור את התוכן המדויק של כל מרכיב כימי, ובכך לאפשר הערכה מדעית ויעילה של האיכות הכוללת של השמן האתרי.
