תכשירי נרות ארומתרפיה הם בדרך כלל מבוססי שעווה-, ומשלבים כמות מתאימה של ניחוח כדי להקנות ריח ותכונות טיפוליות. נוהג נפוץ כולל שימוש בשעווה סויה כמרכיב העיקרי בשל הצריבה היציבה ופרופיל הריח הנקי שלה, בשילוב עם כמות קטנה של שמנים אתריים או שמני ריח לריח. בדרך כלל, היחס בין שעווה לניחוח נשלט בקפידה בטווח סביר כדי להבטיח שחרור ריח יעיל מבלי לפגוע בביצועי הבערה של הנר.
בייצור בפועל, דרישות שונות דורשות גישות ניסוח מובחנות. לדוגמה, אם רוצים ניחוח בולט יותר, ניתן להגדיל מעט את חלקם של חומרי הריח; לעומת זאת, לחוויה עדינה ומרגיעה יותר, מינון הניחוח מופחת כדי להניב ארומה רכה וטבעית יותר. יתר על כן, ניתן לערבב שמנים אתריים שונים ליצירת שילובים ייחודיים-כגון לבנדר וארז לאפקט מרגיע, או הדרים ונענע לתחושה רעננה וממריצה-ובכך להעשיר את המורכבות והשכבות של הניחוח.
מעבר לשעווה ולניחוח, גם בחירת הפתיל והמיכל של הנר משפיעים באופן משמעותי על התוצאה הסופית. פתילה עבה מדי עלולה לגרום לעשן שחור מוגזם, בעוד שפתילה דקה מדי עלולה להוביל לבעירה לא מלאה; בינתיים, החומר והמידות של המיכל קובעים את רדיוס פיזור הניחוח. ניסוח נר יעיל באמת אינו רק עניין של יחסים, אלא תוצאה של משחק הרמוני בין חומרים ואיזון כללי-היבט בעל ניואנסים המהווה את אחד האלמנטים המעודנים ביותר של אמנות הכנת נרות ארומתרפיה.
